פסק-דין בתיק ע"א 1368/03

השופט א' ריבלין:

1.        המשיב, הוא המערער שכנגד, נפגע בחודש אוגוסט 1997 בתאונת-דרכים בהיותו כבן 26 שנים. מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה העריך את נכותו בתחום הזה בשיעור של 28%, זאת בשל הפגיעה המוחית שנגרמה לו ובשל חולשה מוטורית קלה ברגלו השמאלית. רופא העיניים שמונה מטעם בית-המשפט מצא כי המשיב סובל מאובדן שדה הראייה בשתי העיניים, מירידה של חדות הראייה בעין השמאלית ומצניחה קלה של העפעף באותה עין. נכותו בתחום הראייה הוערכה על-ידי הרופא בשיעור של 65%. אשר-על-כן, מגעת נכותו הרפואית הכוללת לאחר שקלול לכדי 74.8%.

           קודם לתאונה הספיק המשיב לשמש במקצועו כמהנדס במשך 10 ימים בלבד, עד שנפגע בתאונה. בעבר הוא עבד גם כטפסן בבניין. לאחר התאונה פסק מלעבוד, אולם בית-המשפט המחוזי מצא כי נותר בו כושר עבודה ומומחה לדבר, שבדק את השפעת התאונה על אפשרויות התעסוקה של המשיב קבע, כי הוא יוכל לעבוד בהוראה בבית-הספר, במוסד כמו עירייה, בתחום תלונות הציבור, ובעבודות אחרות הכרוכות במגע עם קהל. יחד עם זאת, העריך אותו מומחה כי "המערער אינו מתאים לשוב לעבוד כמהנדס בניין או טפסן", כפי שעבד לפני התאונה.

2.        בית-המשפט הניח כי אלמלא התאונה היה המשיב משתכר בתקופה שתחילתה ביום התאונה וסופה ביום פסק-הדין סכום של 6,000 ש"ח נטו לחודש, וכי בעתיד, לאמור מיום פסק-הדין ואילך, היה עשוי להשתכר סכום של 9,000 ש"ח נטו. הוא העריך כי בשנתיים הראשונות, שראשיתן ביום התאונה, סבל המשיב הפסד מלא של כושר ההשתכרות. לפיכך, אמד את נזקו באותו תקופה בסכום של 6,000 ש"ח לחודש. בתקופה שלאחר-מכן ועד יום פסק-הדין, תקופה שנמשכה לאורך 42 חודשים, העריך את הפסדי ההשתכרות של המשיב בסכום של 4,000 ש"ח לחודש, לאמור שני-שלישים משיעור ההשתכרות שהיה צפוי לה. אשר לעתיד, העריך בית-המשפט את ההפסד החודשי של המשיב בסכום של 5,500 ש"ח לחודש, לאמור כ-60% מכושר ההשתכרות.

           המערערת סבורה כי בית-המשפט הפריז בפסיקת הפיצויים. לדעתה, לא היה מקום ליטול כבסיס השכר בעתיד סכום של 9,000 ש"ח ולא היה מקום להניח כבסיס שכר לתקופת העבר את הסכום של 6,000 ש"ח כבר מיום התאונה, שהרי כמהנדס מתחיל השתכר המשיב סכום של כ-5,000 ש"ח בערכי פסק-הדין.

3.        אין מקום להתערב בהנחות אלה של בית-המשפט וניתן להסביר את הבחירה בבסיס של 6,000 ש"ח כבר מיום התאונה ואילך במיצוע של הסכום הכולל של רמות השכר שהיו צפויות לו למשיב בעבר ובעתיד גם יחד, ואשר היו עשויות להתבטא, כבר בתקופת העבר, בהשתכרות בסכום העולה על 6,000 ש"ח.

           מכל מקום, אפילו היינו רואים בהערכת הפיצוי בגין ראש הנזק הזה הערכה מופרזת קמעא, הרי שריבוי הפיצוי בגין ראש הנזק הזה מתקזז רובו ככולו בסכום שנוכה בטעות בגין תשלומי הבטחת ההכנסה ובמיעוט הפסיקה בגין הוצאות הניידות.

           אין לקבל טענה נוספת של המערער הנוגעת לקביעת זכאותו של המשיב לתגמולים מטעם המוסד לביטוח הלאומי. המערערת סבורה כי המשיב לא עשה די כדי לגרום למוסד לביטוח לאומי להעניק לו תגמולי נכות כללית, בהתחשב בעובדה שהיו בידיו חוות-דעת של מומחים רפואיים שהיו עשויים לתמוך בטענות כלפי המוסד לביטוח לאומי לעניין שיעור נכותו. בית-המשפט המחוזי דחה את הטענה כי המשיב לא מימש כנדרש את זכויותיו בביטוח הלאומי. גם במסקנה זו אין להתערב, שכן הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח הלאומי הכירה בפועל בנכות הרפואית הקשה של המשיב, הן בתחום הנוירולוגי והן בתחום ליקויי הראייה, ונראה כי שלילת הזכאות לא באה בשל היעדר סף רפואי מזכה, כי אם בשל ההנחה שנותר למשיב כושר עבודה, כפי שאכן קבע בית-המשפט המחוזי.

           הוא הדין גם בטענת המערערת כי המשיב לא עשה ככל שלאל ידו כדי לשנות מהחלטת משרד הרישוי שלא לאפשר לו לנהוג. נראה כי החלטה זו מסתברת בנסיבות המקרה ובהתחשב במגבלות הראייה המשמעותיות שהמשיב סובל מהן.

           כאמור, אין מקום גם לקבל את הטענות הכלולות בערעור שכנגד משלא נפל פגם בבחירתו של בית-המשפט קמא בכל הנוגע להערכת בסיס השכר ושיעור הפגיעה התפקודית. נהפוך הוא, בית-המשפט בחר בעניין זה באפשרות המיטיבה עם המשיבה (המערער שכנגד) עד שהניכוי המוטעה כאמור וכן מיעוט הפסיקה בראש הנזק של הוצאות הניידות מתקזזים.

           התוצאה היא שדין הערעור ודין הערעור שכנגד להידחות. אין צו להוצאות.

                                                                                                ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

         אני מסכים.

                                                                                ה נ ש י א

השופט א' גרוניס:

           אני מסכים.

                                                                                ש ו פ ט

         הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.